סגור X    הדפס      הורד קובץ 


כריתות י'. המפלת בתוך ימי טהר של נקיבה

בטומאה מה לי א"ר יהודה מי אמרינן עד כאן לא קא"ל ר' יהודה ולד שני כמאן דליתיה דמי' אלא לענין קרבן כיון דלא יצאה שעה שראויה להקריב בה קרבן (דלית ליה מלאת לשני הואיל ובתוך זמן קרבן ראשון נולד) הואיל וכן ולד שני כמאן דליתיה דמי אבל לענין טומאה וטהרה אימא סבירא ליה כמאן דאיתיה דמי (ונקראין ימי הטומאה על שמו ומסולקין ממלאת של ראשון) ומפסקא טומאה דשני וממלא יומי טהרה דראשון (דהא מלאת דראשון א"א דלא מלינן ליה לר' יהודה דהוא עיקר) והדר מונה יומי טהרה לשני או דלמא לרבי יהודה חומרא הוא דאית ליה אבל הכא קולא הוא וקולא לית ליה.
כ' רש"י, או דלמא חומרא אית ליה לאפושי לקרבנות ויהיב ימי טומאה וימי טהרה לשני משעת לידתה ואילך ומעוכבת לאכול בקדשים עד מלאת ימי טומאה וטהרה אבל קולא לית ליה להיות ימי הטומאה נקראין על שמו דשני להיות גומרין השלמה לראשון תחתיהן דלהאי מילתא נמי כמאן דליתיה דמי וימי טוהר דראשון לא ממלינן ותימלי לשני ימי טוהר אחריני תחתיהן דהא מילתא קולא היא להאריך טוהר דמיה וקולא לית ליה והא ליכא למימר דליהוי שני בטל לגמרי מתורת מלאת דהא נמי קולא היא דהא אם כן מכשרת לאכול טבולת יום בקדשים ועל כרחיך בעית למיתב ימי טוהר לשני הלכך אי יהבת לראשון השלמת ימי טוהר קולא היא.