ראש השנה ל"ב א
מנין שאומרים מלכיות
מנין
שאומרים מלכיות תניא רבי אומר אני ה' אלהיכם ובחדש השביעי זו מלכות רבי יוסי בר יהודה אומר אינו
צריך הרי הוא אומר והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם שאין תלמוד לומר אני ה' אלהיכם
ומה תלמוד לומר אני ה' אלהיכם זה בנה אב לכל מקום שנאמר
בו זכרונות יהיו מלכיות עמהן.
רש"י, (ר' אומר) אני ה' אלהיכם דלעני ולגר תעזוב וסמיך ליה
בחדש השביעי זכרון תרועה. ע"כ.
א)
דרשת רבי רחוקה התוכן הנלמד הוא שצריך לומר שה' הוא מלכנו. ואילו "אני ה' אלקיכם" האמור בפרשת פאה משמיע רק שהקב"ה נאמן לשלם
שכר, ולא נאמר שצריך לאומרו.
(ואין לומר
ש"אני אלוקיכם" נקרא פעם נוספת עם הכתוב אחריו, יהיה לכם זכרון תרועה. הרי מפסיק ביניהם "וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל לאמר בחדש
השביעי באחד לחדש" שהם שני תכנים אחרים).
ב)
הנראה. "מלכות" היא שלטון והנהגה מעשית. לרבי, האמירה זיכרון מודיעה בבירור גם את התוכן הנוסף, מלכות. שהרי החשיבות של הזיכרון היא שהקב"ה
עושה מעשה בגללו. וכיון שתוכן זה ידוע מאמירת זיכרון הוא נמצא בעדיפות להידרש
כמשמעות נאמרת.
עי' ברכות ח'., אימתי עת רצון
בשעה שהצבור מתפללין וכו' רבי אחא ברבי חנינא
אמר מהכא הן אל כביר ולא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי.
ונראה, פשט "כביר" הוא תואר לה', כמ"ש רש"י. ומה שהוא מתפרש גם
על כמות המתפללים הוא משום שכבר ידוע מקרא דפדה כי רבים
היו, שרבים עומדים יותר לפדיון. כעין זה בענייננו. אחר שידוע מ"זיכרון"
תרועה שהקב"ה נאמן לשלם שכר שוב "אני ה' אלקיכם"
מתפרשת גם כשייכת לאמירות בראש השנה, היינו שדין לאומרו.
מ"ש
ש"זכרון" מודיע השגחה מעשית משמע בדברי ר"ח להלן בסמוך, והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם שאין ת"ל
אני ה' אלהיכם ולמה עוד כתוב אני ה' אלהיכם. (כלומר זה מיותר לכאורה).
ג)
אפשר עוד, ועדיף, שיש ספק אם האמירה זיכרון כוללת מילולית את התוכן מלכות או שמא
מלכות היא תוכן שמוסק מהתוכן זיכרון, וכשהתורה אומרת לומר זיכרון, היא אומרת גם
לומר תוכן ישיר של מלכות. לשון שנמצאת בספק גורמת לדרוש דרשה רחוקה כדי לפשוט
אותו. (כמו גימטריה
עי' במ"ש ב"מ ד'. אות
ד'). לכן כאן דורשים את אמירת "אני ה' אלקיכם" כאילו כתובה גם עם שבתון זכרון
תרועה, שצריך להזכירו בהדיא, ולא רק מכללא של זכרונות.
ביתר
ביאור. המילה "זיכרון" בזה שהיא כתובה בתורה ביחס לה' משמיעה לנו שיש
נאמנות לשכר. אבל המצוה היא להזכיר זיכרון, ולא לומר
פסוקי זיכרון. (כלקמן
ל"ד:, ואין הולכם למברכין הא דרבנן. [ראיתי])
ובלשון בני אדם זיכרון לא משמיע בהכרח את החשיבות
שלו. וצריך לימוד להשמיע זאת.
זה שמילה
נקראת פעמים במובנים שונים, עי' פסחים צ"א., מנין שאין שוחטין
את הפסח על היחיד תלמוד לומר (דברים ט"ז) לא תוכל לזבח את הפסח באחד דברי ר'
יהודה. ודורש זאת בנוסף על הפשט בזובח את הפסח בבמת יחיד.
ד)
בדעת ר' יוסי בר יהודה. עי' רש"י במדבר (י' י') אני ה' אלהיכם, מכאן למדנו מלכיות עם זכרונות ושופרות, שנאמר ותקעתם הרי שופרות, וכו'. אבל אלו דברי ר' נתן בספרי. ולא דברי ר' יוסי בר"י שבכאן. שהרי כאן למד בבנין אב ואין הכתוב מדבר בראש השנה. ועי' טורי אבן, כל מקום
שנאמר בו זכרונות כו' נ"ל
דהאי כל מקום אינו אלא יובל בלבד וכדתנן
בפ"ג שוה יובל
לר"ה לתקיעה ולברכות. ע"כ. אבל לשון "זה בנה אב" אינה נוחה,
יובל למד מראש השנה בהיקש לגבי כל ענייני תקיעה, ואין צורך בבנין
אב שהוא לימוד חלש יותר.
ונראה שלר"י
ב"ר יהודה שבבמדבר י' אין מדבר במצות הזכרת מלכות.
אלא הביאור שלר"י בר"י
אומרים כמ"ש לרבי באות ג', שאמירת זיכרון מודיעה גם מלכות אבל ספק אם זה היסק
או חלק מתוכן המילה. ונפ"מ למקום שמצוה לומר את התוכן של זיכרון.
וכיון שרואים שבחצוצרות על עולות
לא די לכתוב זכרון אלא מוסיף אני ה' אלהיכם, משלם שכר, סימן שאמירת זיכרון אינה אמירת כל התוכן
וממילא בכל מקום שאומרים זיכרון צריך להשלים את התוכן. ומזה למדים לראש השנה וליום
כיפור כאחד להזכיר מלכות. (אין זה השמעה לראש השנה ומראש השנה ליום כיפור. זו
השמעה ישירה ל"כל מקום" שנאמרים בו זיכרונות).
ה)
רבי אליעזר אומר דכתיב שבתון זכרון
תרועה מקרא קדש שבתון זה קדושת היום וכו' מקרא קדש קדשהו בעשיית מלאכה אמר לו רבי
עקיבא מפני מה לא נאמר שבתון שבות שבו פתח הכתוב תחילה אלא שבתון קדשהו בעשיית
מלאכה וכו' מקרא קדש זו קדושת היום.
נראה טעם ר"א, רש"י
שמות י"ב י"ב, מקרא קדש מקרא שם דבר, קרא
אותו קדש לאכילה ושתייה, ורא"ם, לא שם תאר, ודברי
דוד, שתקרא אותו קודש ע"י אכילה. א"כ זה רחוק מהתוכן של אמירת
"קדושה" יותר מאשר "שבתון". לר"ע
בדרשה של יתור שבו משנים את תוכן הכתוב, אין למרחק מהפשט חשיבות גדולה. (עי' מש"כ בב"ק ו': מחלוקת
רב אידי, אות ה', שעיקר משמעות "מיטב שדהו" ישלם היא שישלים את חסרון
המיטב, ולר' עקיבא דורשים שהתשלום יהיה במיטב. ועי' מ"ש על ב"ק ס"ב: וס"ג. על כל דבר פשע על שור שלר"ע
שדריש ריבויי ומיעוטי לא דנים של הדבר הנקרא שור אלא על
משמעותו הדינית של השור). והוא
מעדיף לומר שהכתוב המאוחר הוא המיותר להדרש.
גם ר"א דריש ריבויי
ומיעוטי (עירובין כ"ז:) אבל הוא מתחשב יותר במשמעות מילולית. עי' נזיר
ל"ה. תוד"ה ור"א
ותוס' הרא"ש, שיש מקום
שדורש כללי ופרטי.הזיר
