סגור X    הדפס      הורד קובץ 


קידושין ה'. ואימא בכתיבה מתגרשת ואינה מתקדשת בכתיבה

רבא אמר אמר קרא וכתב לה בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף ואימא בכתיבה מתגרשת ואינה מתקדשת בכתיבה הא כתיב ויצאה והיתה מקיש וכו' ומה ראית מסתברא קאי בגירושין ממעט גירושין קאי בגירושין וממעט קידושין.

א) גיטין כ"א: ורבנן האי וכתב מאי עבדי ליה מיבעי להו בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף ס"ד אמינא אקיש יציאה להוייה מה הוייה בכסף אף יציאה נמי בכסף קמ"ל. ורש"י ד"ה וכתב לה מאי עבדי ליה וכו' ומונתן ספר כריתות שמעינן. ובתוספות, בכתיבה מתגרשת תרי וכתב לה כתיב אחד דרשינן וכתב לה לשמה ומוכתב אחרינא בכתיבה מתגרשת ומלה לה ולא לה ולחברתה.

ב) בפשטות הדרשה של הה"א בכתיבה מתגרשת ואינה מתקדשת בכתיבה, היא ממילת "לה" למתגרשת ולא למתקדשת. וצריך לומר שלהו"א אין דורשים מ"לה" את ולא לה ולחברתה.
צריך להסביר למה עדיפה דרשת שאין מתקדשת בשטר מדרשת ולא לה ולחבירתה.

ג) הנראה. הביטוי המיותר הוא "וכתב לה" כמ"ש רש"י ותוס' בגיטין. בגלל היתור אומרים שהוא מקבל משמעות חדשה, רק "וכתב לה", כלומר רק "וכתב" ולא באופן אחר, בכסף, ורק "לה" ולא לאשה אחרת, למתקדשת. באופן זה של הדרשה, אין עוקרים את תוכן המילה "לה".
כאשר דורשים רק "לה" ולא לה ולחברתה, תוכן "לה" נעקר. בסתם כאשר כותב לה ולחבירתה הרי כותב לה. אלא שמכניסים את "רק" לתוך הביטוי וכאילו כתוב "וכתב רק לה", ועי"ז מתקבל התוכן החדש.
אפשרות זו גרועה יותר מהקודמת ולכן אין היא נדרשת אלא אחר שיש היקש ויצאה והיתה המכריח קידושין בשטר, כמ"ש בגמרא.

ד) עי' תוספות יבמות ג':, לא ה"ל לתנא למדרש עליה לאיסורא ולא יצטרך לגופיה אלא לאשמעינן דבעלמא דחי אלא ה"ל למידרש להיתירא וכו' דמסתבר טפי למדרש הכי ולאוקמי קרא לגופיה. אולי זה מ"ש כאן קאי בגירושין וממעט קידושין. אבל נראה יותר שכאן הוא משום למד מעניינו.
לכאורה הדרשה ולא לה ולחבירתה היא לגופה, אופן כתיבת הגט, ולפי התוס' יבמות היא עדיפה מלמעט קידושין בשטר שאינה לגופה.
אכן נראה שהעדיפות למדרש לגופו אינה חזקה עד כדי לבחור אופן שבו עיקר המשמעות נעקרת.