א) טעם ר"ע שאין הרכבתו בכלל ויעשו בני
ישראל את "הפסח" במועדו. ועי' שבת (קל"א:), שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת דברי
ר"א וכו'
אמר קרא (במדבר כ"ט) יום תרועה יהיה לכם ביום אפילו בשבת ולמאי אילימא לתקיעה וכו' אלא למכשירין ורבנן ההוא מיבעי ליה ביום
ולא בלילה. הרי ש"תרועה" כולל רק את עצם התרועה וגם ר"ע מרבה
מכשירין רק בגלל יתור.
ב) ועי' אבני נזר חו"מ סי' קמ"ב
ד"ה אשר, מה דאיתא ביומא סוף פרק טרף בקלפי (מ"ו:) שבת הותרה בציבור א"כ אפי' יכול
לעשותו בהיתר בלא מלאכה מותר לעשותו במלאכה. והא דהלכה רווחת במשנה (פסחים ט"ז.) דכל שאפשר מע"ש אין דוחה שבת הוא
משום דהא דדוחה שבת ילפינן מדכתיב במועדו וזה שאפשר לעשותו מע"ש אין זמנו
קבוע בשבת דווקא. וע"כ למ"ד תנור מקדש יכול לאפותו בשבת כיון שהתנור
מקדשו והקידוש זמנו קבוע בשבת רק דאם אופה אותם מאתמול בשל חול השלחן מקדשם.
הנראה
שר"ע דורש ש"במועדו" שבפסוק ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, עולה
על "הפסח" היינו מעשה הפסח עצמו, שחיטה וכו', ולא מכשירין. כמו
"תרועה" הנ"ל.
ג) ר' אליעזר אומר, עקרת מה שכתוב בתורה
במועדו בין בחול בין בשבת, ואינו מביא יתור (ולא כמ"ש בשבת), שעל יתור לא ענה ר"ע כלום. ונראה
שכשהעיקר הוא "עשית" דבר גם מכשיר נחשב עשיה, כדלהלן, ור"א סובר
ש"במועדו" שבפסוק ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו עולה על ויעשו.
עי'
חולין ל"ב., שהה כדי שחיטה פסול, אמרי במערבא משמיה
דרבי יוסי ברבי חנינא כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט. הרי ששם גם הגבהה והרבצה בכלל
שחיטה. והיינו משום שהנידון הוא הפסק בעשית השחיטה, ולגבי עשיה גם הכשר בכלל.
ר
אליעזר דורש כן, ש"במועדו" עולה על ויעשו, כיון שלשיטתו כבר מצאנו הרבה
דינים שלגביהם הכשר המצוה כמצוה, שבת (קל"א:) הנ"ל ועוד שם (קל"א.) רבי אליעזר אומר מניין למכשירי שתי הלחם
שדוחין את השבת נאמרה הבאה בעומר ונאמרה הבאה בשתי הלחם מה הבאה האמורה בעומר
מכשירין דוחין את השבת (רש"י, דהיינו קצירה טחינה והרקדה
שלה דוחין את השבת, כדאמרינן במנחות [ע"ב.] בחריש ובקציר תשבות, מה חריש רשות אף
קציר רשות, יצא קצירת העומר שהיא מצוה) אף הבאה האמורה בשתי הלחם מכשירין דוחין את השבת, ושם לולב וכל
מכשיריו דוחים את השבת מיתור ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כ"ג מ') וסוכה ומצה למד ממנו. ושם מילה וכל
מכשיריה דוחין את השבת דברי ר"א דאמר קרא (ויקרא י"ב) וביום השמיני ימול ואפילו בשבת (רש"י ומילה גופה דדחיא שבת אמרינן
לקמן הלכה למשה מסיני אייתר ליה ביום למכשיריה). ר"ע אינו לומד את כל הלימודים
שבשבת לכן משאיר את "במועדו" כפשוטו, מועד הפסח.
כלומר
ר"א לשיטתו, אבל לא הוזכר פסח במסכץ שבת שם משום שהעניין אחר, אין הלימוד של
ר"א מיתור, אלא כנ"ל. אכן הוא המושפע מהנזכר שם.