א) כתבו התוס', פירוש דאי ה"א פטורות אמאי
איצטריך הקישא דתפילין למיפטר נשים מזמן גרמא בלאו הכי נמי הוה ידעינן השתא כשלא הזמן גרמא נשים פטורות כ"ש דזמן גרמא ולא נהירא דהיכי מצי שתיק מהקישא דתפילין אדרבה אי שתיק מיניה הוה ילפינן ממצה והקהל דמ"ע שהזמן
גרמא דנשים חייבות.
ב) אולי יש לומר שזה מה שהקדים רש"י, הרי כל התורה הוקשה לתפילין ולא
שבקינן הקישא וגמרינן מבנין אב ממצה והקהל לזמן גרמא ולא
מתלמוד תורה ופדיון הבן לשלא הזמן גרמא.
ונראה פירושו על פי דברי
הרשב"ץ (יבין שמועה
ביאור המידות מידת גז"ש). בזבחים (מ"ח א) דהיכא דאיכא גז"ש ואיכא למילף מהיקש
שבקינן גז"ש וילפינן מהיקש
ונראה בי בעלי ההלמוד סובריס
בי דבר הנלמד בהיקש הוא כאילו כתוב בהורה בפידוש ואין
זו המדה כשאר המידות שאין אותו דבר הנלמד באותן מדות כתוב
בתורה כלל ולא למדוהו מהתורה אלא על ידי אותה מדה אבל דבר הנלמד בהיקש הוא גוף תורה
כאלו כתוב בתורה בפירוש ומשום הכי עדיף מגזירה שוה ומזה
הטעם לא נזכרה מדה בכלל המידות שהתורה נדרשת. ע"כ. (וכ"כ ספר כריתות בתי מידות[מא1] בית ב' חדר י"ג). ונראה שרש"י סובר, שכל שיש היקש הרי הוא כמפורש ואין דנין בדרשה כל שנלמד מהמפורש בתורה.
ג) הלימוד שמדכתיב בהיקש זמן גרמא
יש בזה אמירה שאין דין ההיקש קיים בשאין בזמן גרמא.
כתיבת ההיקש לכל התורה במצוה שהזמן גרמא הרי הוא כעין הלימוד
(ב"ב ק"י:), והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם בניכם ולא בנותיכם (במקום שיש בן) אלא מעתה
למען ירבו ימיכם וימי בניכם ה"נ בניכם ולא בנותיכם
ברכה שאני. ומפרש רשב"ם, ברכה שאני, דלכל ישראל מברך ולא איצטריך למכתב
זרעכם דסברא היא דבין אבנים
בין אבנות קאי דאין ברכה לחצאין אבל גבי ירושה אם איתא דבנות
יורשות במקום בן הוה ליה למכתב זרעכם. ע"כ. הרי
שבמקום שיש מקום לומר דין על תוכן רחב והוא נאמר על חלק ממנו הרי זו אמירה שהשאר
אינו בכלל.
בנידון דידן יש מצוות
כמו לימוד תורה שנשים פטורות ויש כמו מורא שנשים חייבות. אמנם אין למדים מהם כיון
שיש מהיקש, שהוא כמפורש. וכנ"ל. אבל הן מוכיחות שהאפשרויות של חיוב ופטור
קיימות, וקיים ספק. וראוי לַכָּתוּב לפרש בעניינן. ומתוך ששתק לעניין פטור נשים בלא
זמן גרמא הרי זו אמירה שהן חייבות.
ד) התוס' שהקשו על רש"י יכולים להסכים לאמור
בעניין היקש גמור. והם חולקים בזה שסוברים שמכלל הן אני שומע לאו אינו ככתוב
בתורה. עי' לשון המכילתא בא פרש' ח', (ורש"י שמות כ' י"ב) כבד את אביך ואת אמך. אם כבדתן, למען יאריכון
ימיך, ואם לאו, למען יקצרון ימיך שדברי תורה נוטריקון שכן דברי תורה "נדרשין", מכלל הן לאו מכלל לאו הן. ועי' כתובות (ל"ח.) בנערה בתולה מאורסה שאם "מאורסה"
נצרכת לגז"ש אין אומרים בה מכלל הן לאו. משמע
שמכלל הן לאו הוא דרש גמור.
ה) ולרש"י יש לומר. כמו שכתב בפירוש התורה (בראשית י'
כ"ה) כי בימיו הפלגה הארץ שנינו בסדר עולם בסוף
ימיו נתפלגו שאם תאמר בתחלת
ימיו וכו' לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש. ע"כ. הרי שהלשון עצמה נפרשת בין משמעויות
שונות אם היא דווקא, ומחייבת להסיק שדוקא מתוך שבחר בה
ולא בלשון ברורה. וכן לגבי תפילין יש להסתפק אם זמן גרמא
אמורה דוקא. והדוקא זה מפורש.