א) להלן י''א.
תנו רבנן נשיא יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב ת''ל מכל מצות ה' אלהיו ולהלן הוא
אומר למען ילמד ליראה את ה' אלהיו מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו (דבמלך קא משתעי קרא דכתיב שום תשים עליך מלך) אף נשיא שאין על
גביו אלא ה' אלהיו.
ב) אין נראה שהלימוד
כאן הוא גזירה שוה. שהרי במשנה אין מביא לשון שבמלך, ורחוק שבגמרא הברייתא חולקת.
וגם בגז''ש ראוי הלשון מה להלן מלך אף כאן מלך.
ג) נראה שהלימוד כאן הוא מהיתור של ''ה'
אלוקיו''. כשיש יתור צריך לתת לביטוי משמעות חדשה כדי שלא יהיה דבר ריק. והבעיה
לאיזה משמעות להעביר את זה. ככלל במצב רגיל היה ''ה' אלוקיו'' נהפך ל''רק ה'
אלוקיו''. אבל גם משמעות זו מיותרת, לא יהיה לך וכו', לכן מעבירים את ''אלוקיו'' ל''אדונו''.
כעין ואתה תהיה לו לאלקים, (שמות ד')
וברש''י לרב ולשר.
ד) העברת ''אלוקיו''
לאדונו אינה העברה פשוטה ולכן צריך את הלימוד מלמען ילמד. שם התוכן ''אין על גביו
אלא ה' אלוקיו'' קיים מצד עצמו ממשמעות ''מלך'', וממילא גם ''ה' אלוקיו'' מקבל את
המשמעות הזו, כיון שזו משמעות אפשרית, אם גם רחוקה, וביטוי מכיל גם משמעות גרועה
אם ידוע שהיא נכונה.
ה) אין לומר שהלימוד של
המשמעות ממלך היא גילוי מילתא פשוט של פשט, שהרי שם משמעות זו ניתנת במקום שהיא
ידועה כבר והיא נוספת על הפשט בגלל הידיעה, ואין ללמוד משם למקום שאין סיבה להוסיף
על הפשט.
כעין דרשה דומה, בשבע מצוות בני נח נדרש
''לאמור'' לגילוי עריות, מסיבה המכריחה שם, ואין למדים למקום שאין סיבה.
ו) אגב תבואר כאן הגמ' סנהדרין
מ''ט., בדין מורד במלכות. כתיב (יהושע א)
כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת יכול אפילו לדברי
תורה תלמוד לומר רק חזק ואמץ.
ועי' חתם סופר חלק א (או''ח)
סימן ר''ח, יש למוה כי בתורת מרע''ה לא מצינו כלל שיהיה רשות למלך יהודה וישראל
להמית איש, גם שתהיה אימתו עליך (סנהדרין כ''ב.)
היא רק מדרשא מיתורא תשיך עליך, לשון עליך שתהיה אימתו עליך, אבל שיהיה רשאי לענוש
ולענות נפש ומכ''ש להמית מנ''ל, ורק בני ישראל אמרו ליהושע כל איש אשר ימרה את פיך
יומת רק חזק ואמץ והרי כתבו יהושע בספרו עפ''י הי''ת כמבואר בב''ב י''ד ע''ב יהושע
כתב ספרו, וא''כ הדין דין אמת, אך הקושי' אין הנביא רשאי לחדש (שבת ק''ד.)
זהו קושיא שצע''ג. ועיי''ש מה שכתב.
ז) הנראה לומר, שמשמעות
''מלך'' בציווי שום תשים עליך מלך (דברים י''ז)
היא אדם עם סמכויות שהיו למי שנקרא מלך בזמן מתן תורה. ועי' סוכה י''ג.,
אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כוחלי וכו' ולא אזוב שיש לו שם לווי אמר אביי כל שנשתנה
שמו קודם מתן תורה ובאתה תורה והקפידה עליה בידוע שיש לו שם לווי. הרי שמשמעות שם
היא לפי מה שהיה בזמן מתן תורה. ומלכים בזמן תורה היתה להם הסמכות להרוג כל הממרה
את פיהם. ממילא מ''ש בספר יהושע ''ימרה את פיך יומת'' אינו אלא גילוי מילתא בלבד.
ח) מה ש''רק'' נצרך למעט ממרה פי מלך לעבור על דברי תורה, הוא
משום ש''מלך'' אצל הגויים לא היה שום חוק שמגביל אותו, משמע שגם מלכי ישראל כן. כנ''ל.
לכן צריך גילוי שהטעם שנאמר בכיבוד אב כדלהלן שייך גם בו.
עי' תו''כ קדושים פרשה א (ויבמות ו'.),
איש אמו ואביו תיראו, יכול אם אמר לו אביו ואמו לעבור על אחת מכל מצות האמורות
בתורה ישמע להם, תלמוד לומר ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבים בכבודי.
במלך אין גילוי המפקיע אותו מכבוד ה',
שם ''מלך'' התחדש רק במצות תשים ''עליך''. ובעיקר, מהכתוב (ויקרא ד')
אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אלקיו אשר לא תיעשנה, מוכח שנשיא, היינו מלך
כנ''ל בראש הסימן, ה' הוא אלוקיו, ויש לו חובה כלפי הקב''ה.
אחר שגם מלך בכלל ''כולכם חייבים בכבודי'',
ממילא גם המלך אינו יכול לצוות לעבור על דברי ה', וממילא גם להעניש על עשית מעשה
שהוא כבוד ה'. סברא זו אינה ברורה לכן צריך את גילוי המילתא של ''אך''.