א) לכ"ע הדרשה לחלק על אחותו שהיא אחות אביו עדיפה על דרשת אין עונשים מן הדין. והמחלוקת היא שלר' יצחק עדיף לדרוש מיתור אחותו למעט ממנה דין מלקות (וללמד זאת על כל חייבי כרת) מאשר ללמד על אחותו שהיא אחות אביו, ולרבנן עדיף לדרוש אין עונשים מן דין (שהיא דרשה גרועה מאחותו שהיא אחות אביו) מאשר למעט כרת מדין מלקות.

הנראה שיסוד המחלוקת הוא לפי הכלל שעדיף לדרוש, ולמעט, בעניין שעוסק בו (קידושין ה'.), קאי בגירושין ממעט גירושין קאי בגירושין וממעט קידושין, (וכן ב"ק כ"ד., מסתברא קאי בראיות ממעט ראיות קאי בראיות ממעט ימים. שבועות כ"א:, מסתברא קאי בלהבא ממעט להבא קאי בלהבא ממעט לשעבר, וכן תוס' יבמות ג': ד"ה טעמא, לא ה"ל לתנא למדרש עליה לאיסורא ולא יצטרך לגופיה אלא לאשמעינן דבעלמא דחי אלא ה"ל למידרש להיתירא וכו' דמסתבר טפי למדרש הכי ולאוקמי קרא לגופיה).

ב) לחכמים הפרשה שלנו עוסקת בכרת, וכל שכתוב כרת כאילו כתוב חטאת. א"כ עיקר הפרשה עוסקת בחטאת.

עי' תוס' יומא פ"ו., כיון דגמרי מתורה אחת יהיה לכם הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים מה ע"ז דבר שחייבין על זדונו כרת (ושגגתו חטאת אף כאן וכו') אבל לאו לא בעינן אף על גב דע"ז איכא לאו דהא בע"ז איכא נמי סקילה ואפילו הכי מחייבי חטאת אפילו היכא דליכא סקילה דלא מקשינן אלא לענין כרת דכתיב בההוא עניינא דכתיב הכרת תכרת. ונראה שהעניין הוא שההיקש גורם שמה שכתוב בעבודה זרה כאילו כתוב בכל מקום שכתוב בו כרת.

וכעין רש"י סנהדרין ע"ה:, אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה וכו' כתיב הכא (ויקרא י"ח) כי ערותך הנה וכתיב בשאר אשתו (שם) שארה הנה מה להלן זמה עמו אף כאן זמה עמו ובתר דאייתינן זמה לשאר דידיה ילפינן בה שריפה בזמה זמה נאמר כאן (שם) זמה ונאמר להלן (ויקרא כ') בשריפה זמה מה להלן שריפה אף כאן שריפה.

אפילו אם אין מילת "זימה" כתובה בלמד אלא רק דין זימה, עי' מש"כ סנהדרין ע"ה: אתיא הנה הנה, עכ"פ ע"י הגז"ש התוכן נמצא בפרשה. וכן כאן ע"י ההיקש.

כיון שהפרשה עוסקת בחיובי כרת וחטאת ולא בלאו ומלקות, עדיף ללמוד לעניין כרת וחטאת ולא בפטור ממלקות.

 

ג) ר' יצחק, נראה שדורש את שזדונו כרת שגגתו חטאת כר' ביבמות ט'., ונודעה החטאת אשר חטאו עליה רבי אומר נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה מה להלן דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כאן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. והוסיפו בתוס' יומא פ"ו. הנ"ל, ומינה מה להלן "שיש בו" (ולא "שכתוב בו") לאו אף כאן. כלומר הלימוד לחטאת הוא מהשוואה ל"דין" אחות אשתו בעניין יבום, שבו יש כרת ולאו. אין אמירת "כרת" כוללת אמירת חטאת, אלא לימוד חיצוני, בפרשת ויקרא, ונודעה החטאת אשר חטאו עליה, שכשיש כרת יש חטאת. אין הפרשה הזו עוסקת בחטאת.

הפרשה גם לא עוסקת במלקות, אבל הלימוד למלקות עדיף כיון שהוא לימוד על חיוב באחותו כשלעצמו, ולא על אפשרות צירוף אחותו לערוה אחרת, שהוא דין אחר.

 

ד) עיקר הלימוד של אין עונשין מן הדין בכרת וחטאת. הטעם שלימוד זה גרוע מלימוד חילוק באחותו נראה שמסברא חיצונה אין לחלק במידת קל וחומר בין עונשים לשאר דברים, ולגבי אחותו בת אביו ואימו אין צריך את היִתור "ערות אחותו גילה". וכל הלימוד הוא על הכלל ולא על עצמו. וזה גרוע, כנ"ל.

אכן לחכמים עדיין הוא עדיף על פטור ממלקות. אולי משום שהאמירה הישירה היא על כרת באחותו שחייב גם על אחותו מאביו ואמו. והתוכן הנוסף, שאין עונשים מן הדין, רק מוסק מהתוכן הישיר, מה שאין כן לעניין מלקות, התוכן הישיר של "רק כרת" הוא "לא מלקות", וזה רחוק יותר.

 

ה) עי' תוס', תימה מ"ש גבי בתו מאנוסתו דיליף ק"ו (סנהדרין ע"ז.) מבת בתו דחשיב גלוי מילתא ולא הוי אזהרה מן הדין וי"ל משום דבת בתו באה מכח קורבת בתו וא"א לבת בתו בלא בתו אבל הכא משכחת אחותו בת אביו שלא בת אמו או להפך.

אולי אפשר לומר שגילוי מילתא מגלה שֶׁהַלָּמֵד בכלל הלשון של המלמד מגדר דיבור בהוה. וכאן היה יוצא שאחותך בת אביך ובת אימך בכלל "אחותך בת אביך". היִּתּוּר "אחותך היא" מלמד שכאן הלמד אינו בכלל הלשון אלא יש ק"ו רגיל. אילו היינו עונשים מן הדין, עדיין לא היה צריך לכתוב "ערות אחותו גילה". זה מוכיח שאין עונשים מן הדין.