א) ללישנא קמא ר"א לומד מ"וכיחש בפקדון" שאין שבועת העדות אלא בתביעת ממון. וכן ימעט תביעת שטר שאין גופו ממון, כמ"ש (ב"ק קי"ז:, ולהלן ל"ז:), ר"א דרש ריבויי ומיעוטי וכחש בעמיתו ריבוי בפקדון מיעט אשר ישבע עליו לשקר חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל ומאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט שטרות ורבנן דרשי כללי ופרטי וכו' דבר המיטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות וכו' יצאו שטרות שאע"פ שמטלטלין אין גופן ממון. ר"ע כאן מוסיף למעט קרקעות.

 

ב) לאור זה נראה לבאר את הא דלעיל ד': תוד"ה ר"ע דמחייב וכו' דדריש ריבויי ומיעוטי, וא"ת דבפ"ק דב"מ (ד': ושם) גבי סלעין דינרין קאמר ר"ע דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות וא"כ דריש כללי ופרטי דלמאן דדריש ריבויי ומיעוטי לא ממעטי' אלא שטרות כדמוכח בסמוך וכו' וי"ל דאפי' מאן דדריש ריבויי ומיעוטי כי איכא תרי מיעוטי מוקמת חד למעוטי קרקעות וחד למעוטי שטרות כדמשמע בפ' מרובה (ב"ק ס"ג. ושם) "ור"ע אית ליה נמי שום מיעוט אחרינא גבי שבועות למעוטי קרקעות". וכ"כ תוספות בב"מ ד':, אין נשבעין על כפירת כו', אין להקשות הא ר"ע דריש ריבויי ומיעוטי פ"ק דשבועות (ד': ושם ד"ה רבי) ובפרק ג' מינים (נזיר ל"ה. ושם) ומאן דדריש ריבויי ומיעוטי אינו ממעט קרקעות כ"א שטרות כדמוכח בפרק הגוזל בתרא (ב"ק קי"ז:) והיכי קאמר הכא אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות וי"ל שיש לו שום מיעוט למעט קרקעות.

ועי' רשב"א ב"מ ד':, שישב קושית התוס' דגבי מודה מקצת דהיינו אשר יאמר כי הוא זה כתיב על שור על חמור על שה על שלמה ודרשינן להו בשמעתא קמייתא דפ' מרובה (ס"ב:) גבי תשלומי כפל חד למעוטי קרקעות וחד למעוטי עבדים וחד למעוטי שטרות והילכך אף אנן נאמר דאף משבועת מודה מקצת ממעטי' להו אפי' למאן דדריש רבויי ומיעוטי אלמא לכו"ע אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות.

מהפרשה שלומדים ממנה ב"אואין", וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל וכו' או מכל אשר ישבע עליו לשקר, אין ללמוד ששבועה רק במה שמנוי, ולא בשטרות, פשט הכתוב הוא רק שבאלה בלבד כשנשבע חייב ולא שאינו נשבע אלא באלה.

 

ג) טעם שהתוס' לא אמרו כרשב"א, עי' ספר יראים סימן תכ"א, דפנות (סוכה) ולא מפסלי בהו תעשה ולא מן העשוי דתעשה לא כתיב אלא בסכך ואע"ג דמיתורא דבסוכות דרשינן נמי דפנות תעשה ולא מן העשוי לא מוקמינן אלא אפשטיה דקרא דסכך משמע. ועי' בגמ' ב"מ צ"ה., כי כתיב אם בעליו עמו לא ישלם אשואל ואשומר שכר אהנך חיובי דכתיב בהו בהדיא הוא דמיכתב. וע"ע שבת כ"ח. תוד"ה אלא הוה אמינא דלא הוקשה עור אלא למשמעות דשק דהיינו של עזים ולא הוקש למאי דמרבי בשק לכך איצטריך ריבוי, ומכות י"ד. תוד"ה ההוא וי"ל דונכרתו לא קאי אלא אעריות המפורשות בהדיא.

ועי' רש"י על התורה שמות כ"ב ח', אשר יאמר כי הוא זה, לפי פשוטו אשר יאמר העד כי הוא זה שנשבעת עליו הרי הוא אצלך.

ממילא אין הדרשה של שלושת המיעוטים עולה על מודה במקצת, שאינו מפורש.

 

ד) אכן הכלל שאין דרשה עולה אלא על המפורש תלוי במידה שמסתבר לומר כן.

עי' יבמות נ"ו. תוד"ה לדברים, כיון דביאת שוגג לא קני בעלמא סברא הוא דלא רבייה אלא לדברים המפורשים בפרשה בהדיא, וב"ק כ"ו: ד"ה ש"מ, וי"ל דכל מה דמצינן למיפטר שוגג פטרינן ולכך מוקמינן דהאי קרא דמרבה שוגג דוקא בנזק דאיירי ביה עיקר קרא ולא בצער.

בנידון דידן, דין שבועה הוא דין אחר מדין כפל ומן הסתם אין להעלות עליו לימוד שנאמר בכפל. (ממה שכתוב בעניין ונקרב אל האלהים, לשבועה, אין ללמוד משור וחמור שלהלן שאין שבועה בשטר וכו', פשט "על שור על חמור" עולה רק על "על כל דבר פשע ישלם שנים").

אכן לר' אליעזר למדים דין שבועת העדות מדין חומש (וכיחש בפקדון או בגזל) בגזירה שוה או או. זה גורם שיהיה מסתבר לומר שגם דין שבועת מודה במקצת תהיה דומה לדין כפל (דבר פשע על שור על חמור). ומכאן אומרים שהדרש של ריבוי ומיעוט מ"על שור וכו'" יעלה גם על מודה במקצת.

עיקר הלימוד של שבועת העדות מדין חומש לא יהיה אלא למעט שטר, שאין גופו ממון, והוא שמסתבר ביותר למעט מ"פקדון או תשומת יד וכו'". לר"ע יש מיעוט נוסף בשבועת העדות, "מאלה", למעט קרקעות, ממילא אפשר ללמוד אל מודה במקצת גם את הדרשה של מיעוט קרקעות הנלמד מתוך הריבוי והמיעוט של שור וחמור הממעט גם קרקע.

 

ה) לפי מ"ש לעיל החלת הדרשה הממעטת קרקעות על מודה במקצת תלויה במיעוט מיוחד למעט קרקע משבועת העדות. כלומר עיקר הדרשה למעט דין כפל משור וחמור חלה על שטרות וקרקעות גם למי שדורש ריבויי ומיעוטי, אלא שאין מחילים אותה על שבועת מודה במקצת אלא רק לעניין שהתחדש בשבועת העדות, שמסתבר לדרוש גם בשאר שבועות.

וכן הוא בב"ק ס"ג., השתא דאמרת כל ריבויא כל הני פרטי (על שור על חמור על שה) למה לי חד למעוטי קרקע וחד למעוטי עבדים וחד למעוטי שטרות.

ונראה שרק שם דורשים כל פרט בנפרד, ולא בפרטים של פיקדון וגזל וכו' שכל פרט נצרך לעצמו. בדרשת ריבויי ומיעוטי מתחשבים רק בתכונות שהן בעלות חשיבות לדין, ואין הבדל בין שור לשה, ואילו בין פיקדון לגזל יש הבדל וכל אחד נצרך לגופו.

 

סיכום: דרשת ריבוי ומיעוט בשור וחמור אינה עולה בסתם על מודה במקצת שנדרש מ"אשר יאמר כי הוא זה", שאינו פשטיה דקרא והוא עניין שונה מעניין גזל. ורק אחר ששבועת העדות למדה בגז"ש או או מוכחש בעמיתו יש לדמות שבועת מודה במקצת  לגזל ולהעלות עליה את דרשת שור או חמור. לר"א רק לעניין שטר דומה שבועת העדות לגזל, וקרקע בשבועת מודה מקצת לא למדה משור וחמור לר"ע גם בקרקע מתמעטת שבועת העדות והכל למד.

בדרשת ריבוי ומיעוט המיעוטים שור חמור שה שוים והיתור למעם עוד פרט. המיעוטים פיקדון תשומת יד וכו' שונים זה מזה ואינם ממעטים אלא שטר.