|
|
|
|
עירובין צ"ו·
מימים ימימה, והיה לך לאות
(מילה דלא מיחוורא מסמכינן ליה מן אתרין סגיאין)
תניא רבי יוסי הגלילי אומר ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וימים טובים דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר לא נאמר חוקה זו אלא לענין פסח בלבד וכו' והתניא רבי עקיבא אומר יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים תלמוד לומר (שמות י"ג) והיה לך לאות על ידך מי שצריכין אות יצאו אלו שהן גופן אות.
ובתוס' ימים וכו' פרט לשבתות וי"ט נראה דאדרש' דלאות על ידך דבסמוך קא סמיך.
א) הרשב"א כתב כתוס', והוסיף, וקסבר דמחד לחוד לא הוה דרשינן. ובמהרש"א, דמדרשה מימים ולא כל ימים לא משתמע למעט שבת ויו"ט טפי מימים של חול אי לאו דאדרשה דלאות סמיך דשבת ויו"ט סברא למעט שהן גופן אות. הרי שלרי"ג הלימוד משני המקראות כאחד ולר"ע מ"לאות" בלבד. והוסיף הרשב"א, וכענין זה מצאתי בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ג ועירובין פ"י ה"א) דגרסינן התם והיו לך לאות את שהיו לך לאות פרט לשבתות וי"ט שכל הם אות, והלא כבר כתיב מימים ימימה, כדמר ר' יוחנן כל מילה דלא מיחוורא מסמכינן ליה מן אתרין סגיאין.
(עי' נמוקי יוסף ב"ק ר"פ החובל, שכ' על הירושלמי הנ"ל בשם הרא"ה, דהכי פירושו כל דבר שיודעין בו שכן הוא האמת אבל לא נתברר לו סמך מן הכתוב הרשות ביד כל אדם לדונה ולהביאה אע"פ שאין אדם דן גז"ש אלא אם כן קיבלה מרבו הממעט שבתות.יינו לדון לגמרי מחדש. וכ"כ הרשב"ץ בביאור י"ג מידות בגז"ש. ור' בצלאל אשכנזי בשו"ת סי' י"ח. אמנם הרא"ה לא ראה את התוס' והרשב"ץ את הרשב"א).
ב) לר' יוסי הגלילי "לאות" לבדו אין די בו כדי למעט שבת, כמ"ש הרשב"א, והיינו מדהזכיר את "מימים ימימה". ואילו לר"ע בעירובין למדים רק מ"לאות".
וע"ע מכילתא בא פרש' י"ז, לפי שהוא אומר והיה לך לאות שומע אני אף שבתות וימים טובים במשמע והדין נותן הואיל ומזוזה מצות עשה ותפילין מצות עשה אם למדת על מזוזה שנוהגת בשבתות ובימים טובים יכול אף תפילין ינהגו בשבתות ובימים טובים ת"ל מימים ימימה יצאו שבתות וימים טובים ר' יאשיה אומר מימים ימימה הואיל ומזוזה מצות עשה ותפילין מצות עשה וכו' ת"ל מימים ימימה וכו' ר' יצחק אומר הואיל ושבת קרויה אות ותפילין קרויין אות לא יתן אות בתוך אות או יתן אות בתוך אות, אמרת תדחה שבת שהיא קרויה אות וברית לתפילין שאינן קרויין אלא אות בלבד.
הרי לסברא ראשונית לת"ק "אות" כוללת אות בתוך אות ומרבה שבתות, לר' יאשיה אינו מלמד בענין זה ולר' יצחק ממעטת שבתות.
הלימוד מ"מימים" מעביר את "לאות" למשמעות של ר' יצחק. ועי' בבאר אברהם.
(במכילתא שם, נוסף תנא שלישי ד"א מימים ימימה יש ימים שאתה נותן ויש ימים שאין אתה נותן יצאו שבתות וימים טובים. לתנא שלישי אין בירור שאפילו שבתות, אלא ספק הצריך קרא).
ג) בהסבר החיסרון של אות בתוך אות נראה ע"פ הרוקח סי' ל' כ' שאין מניחין תפילין בשבת משום דלא עבדינן אות על אות והאות של מילה לא קרי אות דבעינן אות מיציאת מצרים. כלומר אות של יציאת מצרים על אות הברית אין בה חולשה המוציאה אותה מכלל "אות" (לפי הכלל שמשמעות ביטוי כוללת רק את החלק החשוב) . היינו חולשת אות על אות היא כששניהם משמיעים אותו דבר, כלומר האות השני אינו מחדש דבר בהשמעתו.
וזה מ"ש ר"ע בעירובין לאות וכו' מי שצריכין אות.
דעת ת"ק במכילתא, והיא דעת ר' יוסי הגלילי בעירובין כיון שבאות המשמיעה את הידוע, אין החולשה מצד האות כשלעצמו אין הוא נחשב דבר חלש כדי להתמעט מעצמו. ורק כשיש מיעוט של מימים ימימה זה מגלה שיש חשיבות לחיסרון הזה.
לר"ע דנים על העשיה בפועל, ואין זה משנה אם חוסר העשיה היא מסיבה חיצונית, ואילו לר"י הגלילי, החשיבות של הדבר נקבעת ע"פ מה שהוא כשלעצמו ראוי לפעול. וצ"ע.
ד) בסמ"ג עשה ג' כתב שצריך אדם שיהיה לו שני עדים שהוא יהודי מתוך שבת מילה ותפילין. ןצ"ע, שאין זה במשמע מהמכילתא "לא יתן אות בתוך אות". ועי' תרומת הדשן פסקים סי' ק"ח שהקשה לסמ"ג שמי שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת. וכ' שנראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה, דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא.
ואפשר בדעת הסמ"ג, שגם המילה נצרכת בתור אות. ובאמת צריך שני אותות, אות אחד שאינו על יציאת מצרים ואחד ליציאת מצרים, והחיסרון של אות בתוך אות אמור רק באותות של יציאת מצרים.
ה) אין לתלות את מחלוקת בין ר"ע וריה"ג במידת הגריעות המוציאה דבר ממשמעות ביטוי. היינו שלר"י הגלילי אין ממעטים חלק שאינו חשוב אלא רק כשיש מיעוט יוחד לזה, כמו בנידון דידן "מ"ימים. מצאנו מחלוקות בין ר' עקיבא ובין ר"' הגלילי שבהם ריה"ג ממעט חלק לא חשוב ממשמעות ביטוי ור"ע לא ממעט אותו.
עי' פסחים כ"ג:, רבי יוסי הגלילי סבר כשהותרה נבילה היא הותרה חלבה וגידה לא הותרו וכי איצטריך קרא להיתר הנאה הוא דאתא ורבי עקיבא סבר כשהותרה נבילה חלבה וגידה נמי הותרו וכי איצטריך קרא לטומאה וטהרה. ורש"י, חלבה וגידה לא הותרו, דחלב אינו בכלל בשר הלכך לא הוה במשמע תתננה ואכלה וגבי נוגע בנבלתה נמי לאו חלב במשמע וכו'. ור' עקיבא סבר, חלב בכלל נבילה, בין להיתר הנאה בין לטמא.
וע"ע ביצה כ"א., דתניא (שמות י"ב) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ממשמע שנאמר לכל נפש שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע כענין שנאמר (ויקרא כ"ד) ומכה נפש בהמה ישלמנה תלמוד לומר לכם לכם ולא לכלבים דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר אפילו נפש בהמה במשמע אם כן מה תלמוד לומר לכם לכם ולא לנכרים ומה ראית לרבות את הכלבים ולהוציא את הנכרים מרבה אני את הכלבים שמזונותן עליך ומוציא אני את הנכרים שאין מזונותן עליך.
לגירסתנו אפשר לומר שר"ע כולל בנפש בסתם גם נפש בהמה ואינו מתחשב בהיותו פחות. אבל יש כתבי יד שבהדיא גורסים בר"ע לכל נפש ריבה אפי' נפש בהמה וכן הוא בהלכות גדולות ובהלכות פסוקות.
ונראה ש"נפש" סתם אינה כוללת נפש גרועה של בהמה ולכ"ע מתרבית ע"י כל. לריה"ג עדיף למעט מ"לכם" את הנפש הגרועה, של בהמה ולר"ע עדיף למעט את הגוי אף במקום שהבישול בשבילו הוא לתועלת ישראל משום סברא חיצונית, שבמזונות בהמה יש חיוב על האדם. נראה שר"ע מחשיב פחות את השייכות למילה "נפש" מאשר את הסברא.
ו) בסוגייתנו יש לימוד דין אחד משני מקראות. ועי' סנהדרין ל"ד., אמרו שנים (דיינים) טעם אחד משני מקראות מהו אמר ליה אין מונין להן אלא אחד מנהני מילי אמר אביי דאמר קרא (תהלים ס"ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות. ורש"י, דחד מהנך קראי לאו להכי אתא דקיימא לן לא נכתבו שני מקראות לטעם אחד הלכך חד מינייהו מטעא טעי.
אלא שלרשב"א פירוש הירושלמי "מילה דלא מיחוורא" היא דרשה שלא ברור על איזה דבר היא עולה.
וממילא יש לומר שבסנהדרין מדבר בשתי דרשות שכל אחת מהן מספיקה לבדה, "מיחוורא".
(רש"י זבחים נ"ז., ועולה גופה מנלן כדי נסבה דהא מק"ו ילפינן לעיל בפירקין (נ"ב.) והאי קרא לדרשא אחרינא אוקימנא וקיצור דברים הוא דנקט לה מקרא דאי לאו ק"ו הוה ילפינן לה מינה. אכן בטענה לבית דין הדיין מביא את עיקר המקור ולא את הקיצור. אכן עדין אפשר שהדיין שהביא ממה שנדרש לדבר אחר כעין הנידון כאן יסבור שאין הדרשה שראשונה עיקר אלא השניה. והראשונה נדרשת לעניין אחר. ונראה שבאמת גם באופן כזה ימנו שניהם).
סיכום. הכלל שממנו נובעת המחלוקת הוא שאין התוכן המושמע ע"י ביטוי כולל חלקים לא חשובים.
המחלוקת היא האם אות המשמיעה דבר שכבר מושמע ע"י אות אחר נחשבת חשובה, כך שכדי למעט אותה צריך את מיעוט "מ"ימים. ר"י הגלילי סובר שאין הפגם של השמעות ע"י אחר מוציא מעיקר החשיבות כיון שבאות מצד עצמו אין חיסרון.
|
|
|
|
|
